פסק-דין בתיק ת"ק 002890/03

בפני תובענה שהוגשה על ידי התובע שעיניינה תביעה נזיקית בגין תאונת דרכים על סך של 3,621 ש"ח, כאשר סכום התביעה מורכב מנזקים ישירים בסך של 2,749 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 572 ש"ח, ועוגמת נפש בסך של 300 ש"ח.

טענות התובע:

התובע טען בכתב תביעתו כי, ביום 27.12.02 נהג ברכבו מ.ר. 27-093-97, מסוג טויוטה, והנתבע 1 נהג ברכב מ.ר. 86-318-25 מסוג סובארו, כאשר הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח של הנתבע 1 ולטענת התובע הנתבעת 2 הינה אחראית לנזקי התובע מתוקף כל דין.

התובע טען והוסיף כי, התאונה ארעה בצומת כרכור המסומן בשלושה נתיבים: הנתיב הימני מסומן לנסיעה ישר, הנתיב האמצעי מסומן לנסיעה ישר ושמאלה והנתיב השמאלי מסומן לפניה שמאלה בלבד.

לטענת התובע רכבו עמד בנתיב הנסיעה האמצעי במטרה להמשיך לנסוע ישר, בנתיב הנסיעה מימינו עמד הרכב של הנתבע 1 וברגע שהתחלף הרמזור שלפניהם לירוק סטה לפתע רכב הנתבע 1 שמאלה מנתיב נסיעתו לנתיב הנסיעה של רכב התובע במטרה לפנות שמאלה ופגע תוך כך בחלקו הימני של רכב התובע.

לטענת התובע לא הייתה ידיעה ולא הייתה היכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר הביאו לקרות התאונה אשר גרמה לנזקים וזאת כי הנזקים נגרמו על ידי רכבו של הנתבע 1 ואשר יש לו שליטה מלאה עליו.

התובע הוסיף וטען כי עול ההוכחה בנדון חל עליו, וכן טען התובע כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או הפר חובה חקוקה מצד הנתבע 1.

התובע העיד במהלך הדיון אשר התקיים במעמד הצדדים, כי הוא היה במצב של עצירה ברמזור אדום כמו כולם ועם האור הירוק המשיך התובע ישר, אך לפתע חתך אותו הנתבע והתובע בלם במקום. התובע הוסיף והעיד כי שאל את הנתבע מה הוא עושה וכי הנתבע ענה לו שהוא רוצה לפנות שמאלה וכל זאת כאשר  הנתבע היה בנתיב ללא פניה שמאלה.

התובע השיב לשאלות נציגת הנתבעת 2 בפרוטוקול כי,  הן התובע והן הנתבע עמדו באור אדום וכי למזלו של התובע הוא לא היה במהירות אלא בתחילת נסיעה, ובנוסף טען התובע כי הוא קיבל את המכה בדלת, כאשר שני הצדדים היו במצב נסיעה, ולטענתו לא יכול להיות שהוא הגיח מצד שמאל אלא היה זה הנתבע אשר חתך אותו והמשיך בנסיעה לכיוון שמאל.

התובע הוסיף וטען כי, לא היה עם הנתבע אף אחד ברכב וכי הנתבע נסע להביא אישה מבוגרת מעפולה ולכן היה על הנתבע להמשיך ישר.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב בו נהג הנתבע 1 בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה.

הנתבעים טענו כי הינם מכחישים את אחריותם לקרות האירוע, ובנוסף טענו כי התובע הוא זה אשר גרם לתאונה עקב נהיגתו הרשלנית והבלתי זהירה.

לטענת הנתבעים ביום 27.12.02 עמד רכב הנתבעים ראשון, בנתיב הימני בצומת כרכור בהתאם לאור האדום בכיוון נסיעתו. בהתחלף אור הרמזור לירוק, החל הנתבע 1 בחציית הצומת ישר, כאשר לפתע חש במכה בדופן שמאל של רכבו בשל סטיית רכב התובע ימינה אל נתיב נסיעת הנתבעים.

הנתבעים טענו כי, רכבם היה כל העת בנתיב הימני ביותר וכי רכב התובע סטה לכיוונם ולטענתם התאונה הנדונה אירעה באשמת התובע שהתבטאה בין היתר במעשים ובמחדלים. בנוסף לכך טענו הנתבעים כי הסכומים שטוען התובע הינם סכומים מוגזמים ו/או בלתי מוכחים, וכי התובע לא המציא חשבונית שכ"ט שמאי.

הנתבעים טענו לעניין ירידת ערך הנתבעת כי ירידת ערך הינה נזק ערטילאי שיגרם רק אם הרכב ימכר בסמוך למועד מתן חו"ד ואשר לא יגרם כלל ו/או יופחת במקרה שהרכב לא ימכר מספר שנים ו/או יעבור תאונה נוספת לפני מכירתו, בנוסף לכך נטען ע"י הנתבעים כי  דו"ח השמאי שהמציא התובע אינו מהימן מכיוון שלא מפורטים בו תאונות קודמות/קילומטרג'/בעלויות קודמות - נתונים שיש להם השפעה מכרעת על מחיר השוק של הרכב, אשר על פיו כידוע נקבעת ירידת ערך.

התובעים טוענים בנוסף, כי דו"ח השמאי שהמציא התובע נערך בטרם תוקן הרכב, וכי על התובע להוכיח שרכבו לא היה מעורב בתאונות נוספות, ורכבו לא היה שייך בעבר לחברה ולא היה בבעלות מדינה ובנוסף כי נזק ירידת הערך אכן נגרם לו בפועל ולעניין עוגמת הנפש טענו הנתבעים כי לעניין ראש נזק זה אין מקום בתביעה הנדונה.

הנתבע 1 העיד במהלך הדיון, כעולה בפרוטוקול, כי דלת רכב התובע נפגעה כליל.

נציגת הנתבעת 2 טענה במהלך הדיון כי אין בידיה תמונות של רכב הנתבע.